דחיית תביעת עו"ד לאכוף תנייה בהסכם שניסח בעצמו לטובתו וקביעה כי חובת עו"ד לנהוג בהגינות ומשנה זהירות

התובע הינו עורך דין, תושב מושב צרופה, והנתבעים הינם אנשים מבוגרים וקשי יום, הנתבע 1 עובד בבריכת דגים במושב דור והנתבעת 2, אשתו, שהייתה חדרנית בבית מלון, הינה כעת גמלאית,  וביתם של הנתבעים הינו בסמוך לביתו של התובע.

הואיל ומקום עבודתו של הנתבע 1 העמיד לרשותם של הנתבעים צריף מגורים בסמוך לבריכת הדגים במושב דור, על מנת שישמש למגוריהם, לא התגוררו הנתבעים בביתם במושב צרופה, ולפיכך ביקשו להשכירו לאחר, ואף שקלו למוכרו. גיבוש החלטתם של הנתבעים בקשר לעתידו של הבית היה קשור בהמשך זמינותו של הצריף במושב דור, באשר לא היה ברור עד מתי יועסק הנתבע 1 במקום, ועד מתי יתאפשר להם להתגורר בצריף בו התגוררו.

התובע פנה לנתבעים  בהצעה כי ישכור מהם את הבית, והנתבעים, אשר ככל הנראה בקושי יודעי קרוא וכתוב הם, נעזרו בחתנם, מר רוני אליאס (להלן: "רוני"), עליו הם סמכו, והוא זה אשר ניהל את המשא ומתן אל מול התובע.

ייאמר מיד - אף כי אפשר ובעיני הנתבעים, רוני הנ"ל הינו בעל כישורים טובים מהם לנהל משא ומתן להשכרת הנכס, הרי על פי התרשמותי מעדותו בפני, אף הוא אדם פשוט כמותם, חף מכל תחכום והבנה בדקדוקי עניות משפטיים.

רוני ניהל, כמצוות מחותניו, משא ומתן עם התובע להשכרת הנכס, כאשר ההסכם שהתגבש הינו שהתובע ישכור את הנכס לתקופה של שנה, וכן לשתי תקופות אופציה נוספות בנות שנה כל אחת, וכי דמי השכירות לכל תקופת השכירות יועמדו על סך של  550 דולר לחודש, והתובע התחייב להתקין בדירה פריטים אחדים, ובהם מזגנים, פרגולה בחצר, ומערכת אזעקה.

במהלך השיחה שקיים רוני עם התובע, שאל אותו התובע האם בעלי הבית יהיו מוכנים למכור לו את הבית במחיר של 300,000 דולר. הואיל והסכום בו נקב התובע נראה לרוני כמחיר סביר, השיב לו כי במידה והוא חפץ לרכוש את הבית המחיר זה לאלתר,  כי אז בעלי הבית יסכימו לכך.

התובע השיב לרוני כי אין בידיו הסכום המבוקש, ועל כך השיב לו רוני, כי אם  בעתיד ירצו בעלי הבית למוכרו, ויהיה לתובע את הסכום הנדרש על ידם, יציעו לו את הבית למכירה.

על פי התרשמותי, עניין זה של אפשרות מכירת הבית לתובע, לא יצא מגדר החלפת דברים תיאורטית בעלמא ללא שהייתה כל כוונה מצידו של רוני ליתן התחייבות תקפה, בשם הבעלים, למכור את הבית לתובע בעתיד.

בתאריך 22.11.06 זימן התובע את הנתבעים ואת רוני לביתו, ושם הוא הקליד על המחשב שלו את נוסח ההסכם והנתבעים חתמו על ההסכם ללא שקראו אותו כלל ואחרי שרוני אישר להם שהם יכולים לחתום עליו, לאחר שעיין בו ברפרוף.

בעדותו בפני, בעת שנשאל בחקירה נגדית מתי קרא לראשונה את החוזה, השיב (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 19.10.09, שורה 1) "לא קראתי אותו עד היום...".

בתצהירו ציין רוני, כי מאחר ומדובר היה בעורך דין שהוא הצד לחוזה, הוא היה משוכנע בלב שלם כי בעלי הדירה לא יולכו שולל על ידי וכי תנאי הסכם השכירות ינוסחו על ידי עורך הדין כך שישקפו נאמנה את אשר סוכם.

כאן המקום לציין, כי לאחר שנחתם ההסכם והחזקה בדירה נמסרה לתובע, היו מספר אנשים שהתעניינו ברכישת הבית ואשר הובאו לדירה על ידי המתווך מר אליהו כרמל, ומיוזמתו של המתווך מבלי שנתבקש לעשות כן על ידי הנתבעים,  אלא שנתברר למתווך כי הנתבעים אינם מעוניינים למכור את הבית ואף דחו הצעה למכור את הבית בסכום השווה ל- 340,000 דולר.

בדיעבד נתברר לנתבעים כי הסכם השכירות שנחתם עם התובע הכיל גם תנייה אשר היא עומדת ביסודם של תביעות אלו שבפני.

וזו לשונה של התנייה המצויה בסעיף 22 להסכם: "לשוכר תהא זכות ראשונים לרכוש את הדירה, לאחר תום הסכם השכירות ו/או אחת מהאופציות בשיעור של 300,000 דולר (שלוש מאות אלף דולר)".

בסמוך לאחר תום שנת השכירות הראשונה הודיע התובע לנתבע 1 כי ברצונו לרכוש את הדירה כנגד תשלום סך של 300,000 דולר, בהתאם לסעיף 22 להסכם.

על פי התרשמותי מן העדויות ששמעתי בתיק זה, הייתה זו הפעם הראשונה בה הבינו הנתבעים כי בהסכם השכירות שחתמו עם התובע מצויה תנייה המקנה לו זכות כלשהי לרכוש את דירתם בסך השווה ל- 300,000 דולר.

הנתבעים לא הסכימו לדרישת התובע שימכרו לו את דירתם כפי שנדרשו על ידו, ולפיכך הגיש התובע תביעה נשוא תיק זה, אשר בה נתבקש בית המשפט להורות על אכיפת ההתחייבות למכירת הדירה.

הנתבעים מצידם, הגישו תביעה שכנגד ובה עתרו לביטולו של הסכם השכירות כולו, ולחילופין את ביטולו של סעיף 22 הנ"ל, וטענתם העיקרית הינה כי דינו של ההסכם להתבטל באשר הינו הסכם מעוול המקפח את זכויות התובעים שכנגד ועושק אותם.

הנתבעים טוענים כי התובע ניצל את חוסר ניסיונם של הנתבעים ושל נציגם, והחתים אותם על הסכם ללא שהסביר להם את עיקריו, ואלו מתוך שהאמינו ורכשו לו כבוד כעורך דין, לא מצאו לנכון לשכור לעצמם עורך דין שייצג אותם וידאג לאינטרסים שלהם.